<h1>ראבי"ה סימן תקפ"ח</h1>
<h2>דף לג:</h2>
כהן שיש בידיו מומין [לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו] מפני שהעם מסתכלין בו. נראה לי דקאי נמי אמומין. והכי משמע בתוספתא הכא [פ"ג הי"ז], והכי איתא בירושלמי [פרק בשלשה פרקים] [ה"א] רבי נפתלי הוות אצבעתיה עקומה אתי שאל לרבי מנא אמר ליה מכיון שאתה דש בעירך מותר רבי מעבר זלדקן, פירוש היה מעבירו מן הדוכן, ופריך והא תניא אם היה דש בעירו מותר, ומשני אמר רבי מנא ריגלא הוות סוגין שלא יאמרו ראינו קטן נושא את כפיו. ובשחיטת חולין פרק קמא [כ"ד ע"ב] אמרינן לישא את כפיו עד שיתמלא זקנו. ובענין קטן הארכתי בו. תו גרסינן התם אמר רבי יוסי זאת אומרת אסור להסתכל בכהנים בשעה שמברכין את ישראל אמר רבי חגי כלום אמרו אין מסתכלין אלא מפני הסיח הדעת משום דאנא מסתכלנא ולא מסיחנא דעתאי. ובירושלמי ובגמרא דידן מיירי בברכות כהנים בזמן הזה, אבל בזמן שבית המקדש היה קיים שמברכין בשם המפורש עיניו כהות, כדאיתא בחגיגה [פרק שני ט"ז ע"א] המסתכל בשלשה דברים [עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים]. ותדע דהא פריך הכא מדרב הונא ומדרבי יוחנן, שמע מינה דבזמן הזה מיירי. ומה שפירש רש"י הכא משום שעיניו כהות ליתה, כדמוכח בירושלמי. וסעד מצאתי בדברי רבינו שב"ט למה שפירשתי. וסלקא לן שמעתא דבכל מומין אם דש בעירו מותר, דעקומות מני הכא בכלל מומין, ושרי בירושלמי. ואם כן היו ידיו צבועות או זבלגן או סומא באחת מעיניו עולה אם דש בעירו, אבל סומא בשתי עיניו כלל וכלל לא.
